אינדקס מושגים:

מסגור- אמצעי התקשורת ההמוניים מעצבים בעיות ציבוריות עבור הקהל ובצורה הזו הם משפיעים על הבנת הסוגיות הללו והערכתן על ידי הקהל . הקהל מגיב מנקודת המבט שכיוונה אותו התקשורת , המידע אף פעם לא עובר בצורה ניטרלית. המסגור משפיע על אופן החשיבה של האנשים.

 

פוליסמיות:  ריבוי משמעויות. לכל טקסט כתוב או חזותי יש פוטנציאל של ריבוי משמעויות, והקהלים החשופים לו יכולים לפרש אותו בדרכים שונות , ולייחס לו או "לקרוא" בו משמעויות שונות. הטלוויזיה היא רב-משמעית כדי להיות פופולארית ולהגיע למגוון של צופים.

 

הומור טלוויזיוני - עוסק בתיאוריות מרכזיות בחקר ההומור.

תיאוריית העליונות –

אדם או קבוצה מסוימת ששואפת לחוש עליונות  וצוחקת על בורותם של אנשים שהם יחסית נטולי כוח ומנמיכה אותם.

תיאוריית ההרפיה –

ההומור מהווה דרך מקובלת מבחינה חברתית לביטוי של יצרי המין והתוקפנות שהחברה אוסרת. ההומור מאפשר לבטא נושאים אסורים באופן עקיף.

תיאוריית אי-הלימה-

אי-הלימה [חוסר התאמה] בשני תחומים / שני מישורים השונים זה מזה, אינם מסתדרים זה עם זה, ובשל כך גורמים לצחוק. (הצחוק נובע מההבנה של חוסר ההתאמה בין שני המישורים הללו).

•התיאוריה ממוקדת בטקסטים הקומיים עצמם ולא במוענים או בנמענים.

•אי-ההלימה מצחיקה מפני שהיא מפתיעה.

לדוגמא: חתול מדבר.

 

דרמה טלוויזיונית- המרכיבים המרכזיים של המבנה העלילתי בדרמה הטלוויזיונית:

• דמויות: כלל האנשים הפועלים העלילה אשר הצופים לומדים עליהם וצוברים מידע על פי התנהגותם, דבריהם, הופעתם החיצונית ומערכות היחסים בינם לבין הסובבים אותם.

הדמות הראשית היא גיבור העלילה, מולה דמויות משניות, שתפקידן לחשוף צדדים חדשים של הגיבור בעלילה.

• במה\הרקע לעלילה: היכן ומתי העלילה מתקיימת, האווירה, התפאורה, הלבוש, ההקשרים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים.

• עימות: בכל דרמה נמצא קונפליקט אחד או יותר המזין ומניע את העלילה ומערער את האיזון שבו חיות הדמויות.

 

ייצוג- ייצוג בתקשורת: הוא דימוי, שיקוף או שיחזור של דבר מה בעולם ה"אמיתי". הכוונה לאנשים, לקבוצה או למאורע אשר יוצגו באופן כלשהו בתקשורת. נוצר הרושם כאילו הייצוג הטלוויזיוני הוא אמיתי ומשקף את המציאות במידה הטובה ביותר - אך זוהי אשליה בלבד, היות שהטלוויזיה מייצגת את המציאות באופן שטחי מאד.

כל הייצוגים בטלוויזיה בפרט ובתקשורת בכלל הם: בררניים, מוגבלים, חד-קוליים, והם תוצאה של תיווך מכני/טכנולוגי (המצלמה). הם משלבים אסטטיקה, תנועה, קול ואווירה. ולכן הם מציגים מציאות פשטנית ומוגבלת (בהשוואה למציאות האמיתית המורכבת).

 

הטלוויזיה (ואף העיתון) יוצרת טיפוסים שונים המתאימים לייצג קבוצות בז'אנרים השונים. הטיפוסים הללו מורכבים ממרכיבים של: מראה חיצוני, דפוסי התנהגות – המאופיינים לקבוצות מסוימות.

​
 

הבנייה חברתית- השפעותיה של תקשורת ההמונים מתבטאת בין היתר בכך שאנשים מאמינים שמה שהם רואים בתקשורת הוא בהכרח המציאות. תקשורת המונים מספקת חומרים להבניית המציאות, מציעה פרשנויות ומשמעויות לחומרים אלו, מעצבת את חיי האזרחים ומשפיעה עליהם בכך שהיא מקדמת ערכים שונים . בעקבות זאת, קיים חשש שהשפעת התקשורת על חיי הציבור משעתקת ומטה את ראיית המציאות.                                

מיישמי התאוריה בתחום לימודי התקשורת גורסים שהתקשורת אינה יכולה לתאר באובייקטיביות מציאות חברתית, ולפיכך כל העובדות הן פרשנויות. הבניה חברתית בתקשורת המונים יוצרת את דעת הקהל בנוגע לחדשות, בידור ותרבות פופולרית. מבחינה חדשותית המציאות שמוצגת היא בהכרח הבניה סלקטיבית: כלומר, פיסות מידע 'עובדתיות' שמוצגות דרך נקודת מבט מסוימת בערוץ אחד, הם לאו דווקא מה שנראה בערוץ אחר.  

     

מיתוס- הוא סיפור בעל כוונה ומסר משמעותי, הנוגע לעצם הקיום האנושי. הוא מבטא רעיונות ואמונות פילוסופיים, דתיים, מוסריים, אידיאולוגיה או השקפת עולם חברתית. למיתוס יש עוצמה רגשית, יש בו גרעין של מציאות והוא נתפס בקבוצה תרבותית מסוימת ובתקופה מסוימת, כמייצג אמת שאינה ניתנת לוויכוח או לערעור.

דנוטציה-

תאור מילה, חפץ או תמונה , בצורה מילולית לפי מה שרואים .רוב האנשים יסכימו על הדנוטציה

 

קונוטציה-

משמעות נלוות שרוכשים אותה או מסיקים אותה על סמך היכרות עם הדבר/עיניין.הקונוטציה מתארת את האסוציאציות העולות לנו כשאנחנו שומעים ורואים משהו.

התמונה למעלה תתאור בקונוטציה בתור-קר ,קיץ,מתוק וכו.

 

מיתוס-סיפור בעל כוונה ומסר משמועותי הנוגע לעצם הקיום האנושי .מבטא אמונות פילוסופיים אמונותים,דתיים.למיתוס עוצמה רגשית,יש בו גרעין מציאות והוא נתפס בקבוצה תרבותית מסויימת כמייצג אמת שאי אפשר להתווכח או לערער עליו.

​

תקשורת: המילה 'תקשורת' נגזרת מן השורש ק-ש-ר, והדבר מצביע על משמעותה הבסיסית – קיום של קשר בין בני האדם. תקשורת מתרחשת כאשר אדם אחד מעביר לאדם אחר רגשות, מידע, משאלות וכדומה.  קיימות גישות שונות לתיאור תהליך התקשורת. על-פי הגישה הרווחת ביותר מוען מסוים מעביר מסר אל נמען. לפי גישה זו התקשורת היא תהליך מכוון. למוען יש כוונה להעביר מסר לנמען.
 

מוען- מעביר המסר, יוזם פעולת התקשורת, יכול להיות יחיד או קבוצה.

 נמען- מקבל המסר, הגורם שאליו מכוונת פעולת התקשורת, או מי שבמקרה נזדמן למקום ונחשף אליה. יכול להיות יחיד או קבוצה.

 

מסר-התוכן של פעולת התקשורת - רעיון, מידע, רגשות וכדומה

​

הומור-הומור מוגדר כבדיחות הדעת, היתול, נקודת מבט הבוחנת את המגוחך שבמצב. ההומור משמש מרכיב חשוב בתקשורת האנושית, והוא משפיע  על התנהגותנו ועל הלך רוחנו. הומור הוא פעולה תקשורתית המכוונת לעורר אצל הנמען תגובה של שעשוע, צחוק או גיחוך.

 

סאטירה- יצירה המבקשת לבקר תופעות חברתיות תוך שימוש בהומור להבעת הביקורת הזו. בסאטירה הביקורת אינה מועברת ישירות כי אם באמצעות אמצעים אמנותיים, באירוניה, בסרקזם ובחיקוי. סאטירה המשתמשת בהומור מבטאת תהליכים חברתיים, ויוצרת סוג של גירוי המוביל למחשבה על הנאמר.

​

 מין -מושג המתייחס לתכונות הביולוגיות המבחינות בין נקבות לזכרים, מין מתייחס גם להבדלים נוספים, כמו מבנה הגוף, פיזיולוגיה, כוח ושרירים, יכולת אירובית וכו'. הבדלים אלו יכולים להסביר את היתרונות שיש לגברים בענפי ספורט שונים המצריכים כוח פיזי– ריצה, אגרוף  קפיצה וכו'.

​

מגדר- מציין את ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגיים שמבחינים בין גברים לנשים. מושג המגדר מתייחס לטבעה התרבותי של מערכת היחסים בין נשים וגברים. לדוג': לבכות בסרט, לבשל, לעשות שופינג- זה נשי ואילו לצפות בכדורגל ולשתות בירה זה גברי

סטריאוטיפ -  הכללה של קבוצה חברתית על פי אמונות ותפיסות מסוימות. אמונות אלו עשויות להיות חיוביות או שליליות, נכונות או שגויות, והן משמשות לסווג של בני האדם הוא מאפשר לנו למיין אנשים, לפי סימנים חיצוניים של הדמות כמו, מין, גיל, לבוש, צבע עור, צבע שיער, צבע וצורת העיניים, מבנה גוף, או השתייכות קבוצתית. לדוג': עדתיות, דתיות ועוד..

​

​